רגע לפני הרצח הבא

כל כך הרבה מילים חשובות נכתבו בדם הלב בשבועות האחרונים בעניין  האלימות כלפי נשים וילדים, שנדמה כי הגיעה לשיאים חדשים בשל קוצר ידה של  המערכת. מי כמוני יודעת שמילים יכולות לשנות מציאות, אבל במקרה הזה הן דלק  שמחלחל לאט מכדי להציל את האישה הבאה שעתידה להירצח ולהצטרף ל־18 הנשים  שנרצחו מתחילת השנה על ידי בני זוג או גברים בתוך המשפחה. כי בינתיים  מקלטים לנשים מוכות עומדים בפני סגירה בגלל חוסר תקציב, ונשים שצריכות  להיות מופנות למקלטים לשם הצלת חייהן וחיי ילדיהן נשארות חסרות הגנה.

 


אם נמשיל זאת לתחום הבריאות, המקלטים לנשים מוכות הם היחידה לטיפול  נמרץ של בית החולים, המקום שאליו מגיעים להציל חיים. לצערנו הרב, מתוך 14  מקלטים שפועלים כיום בארץ (מספר זעום ובלתי אחראי לעומת הצורך האמיתי של  נשים בסכנת חיים), שניים עומדים בפני סגירה מיידית בגלל חוסר תקציב. כמה  כסף חסר? כשלושה מיליון שקלים שימנעו את הסגירה, אומרת רות רזניק, כלת פרס  ישראל ומקימת עמותת "לא לאלימות נגד נשים" שנושא המקלטים בנפשה. 

 

אם המקלטים הם יחידת טיפול נמרץ המעניקה טיפול מיידי להצלת חיים, הרי  שמרפאות החוץ הם 106 המרכזים למניעת אלימות במשפחה, השייכים למשרד הרווחה  ומופעלים על ידו בקהילה. מרכזים אלה עושים עבודת קודש בטיפול שוטף במשפחות  שהאלימות היא חלק מהוויית חייהן. אבל הטיפול לא יכול להיעצר במרפאות החוץ,  שהרי יש מקרי חירום שדורשים את התערבות המקלט (זוכרים? טיפול נמרץ) שאליו  צריך להבהיל נשים וילדים שבגלל מצב אלימות נקודתי ואקוטי חייהם נתונים  בסכנה ברורה ומיידית. 

 

אבל המציאות הכואבת היא שבלתי אפשרי להציל חיים במדינת ישראל 2017 כיוון  ש־50% מהפונות (נשים וילדיהן) לקבלת מקלט - נדחות על הסף. מדובר במאות  נשים בשנה שידועות למערכת, ורבות אחרות שלא. 

 

מה צריך לעשות כדי למנוע את הרצח הבא? לעדכן את התקציבים שלא עודכנו  במשך שנים ולהקצות יותר כספים (כולל הקצאה רטרואקטיבית) לשם הפעלת המקלטים  וכדי למנוע את סגירתם של הנתונים בסכנת סגירה. 

 

מאיפה יגיע הכסף? שאלה מצוינת. במשרד הרווחה כבר הבינו והודו, בלחץ מבקר  המדינה, שחייבים להעביר כספים למקלטים ושחלק מהכסף אמור להגיע מתקציב  המשרד (בתקווה שמישהו שם יתעשת ויחזור בו מהכוונה המסתמנת להעמיד חלק מהכסף  כהלוואה שהמקלטים יצטרכו להחזיר. אתם רציניים?). עם זאת, דרושה מטרייה  תקציבית רחבה שחייבת להגיע גם ממשרדים נוספים, כמו המשרד לשוויון מגדרי,  המשרד לביטחון פנים ומשרדי הבריאות והחינוך, שהנושא נושק גם לתחומי האחריות  שלהם. 

 

דרך נוספת היא לאוורר את מסקנות הוועדה הממשלתית לטיפול באלימות במשפחה,  שכונסה ב־2015, ולהחיל בתוכן לכשייושמו (כן, המסקנות עדיין על המדף) גם את  הצורך הדחוף לתקצב את המקלטים לנשים מוכות כדי שיחזרו להיות אכסניה מיידית  ומצילת חיים. ומעל הכל, כרמזור אדום מהבהב, ניצב הצורך האקוטי להקים רשות  לאומית למניעה ולטיפול באלימות במשפחה.