כותבת ומוחקת אהבה: 50 אלף עותקים והרצאה מרתקת אחת

ענת לב-אדלר מזמינה אתכם למסע של אהבה, תאווה וסוד הזוגיות ארוכת השנים.

אחרי מכירות של למעלה מ-40 אלף עותקים מספרה ״כותבת ומוחקת אהבה״, ואחרי הראיון החושפני בחדשות ערוץ 2, מזמינה אתכם הסופרת והעיתונאית ענת לב-אדלר להרצאה מרתקת. האם אתם יודעים מה סוד הזוגיות ארוכת השנים? האם כבר גיליתם מה מחזיק זוגות לאורך זמן יחד? האם לדעתכם יש סיכוי למונוגמיה ולאהבה מתמשכת, מול התשוקה שטורפת הכל? האם הביטחון יכול לנצח את ההרפתקנות? ואיך שומרים על בערת הנישואין לאורך זמן?

להזמנת הרצאה

להמלצות נוספות, אהבה וחום אנושי - לחצי כאן

בהרצאה חושפנית ומרגשת, משתפת ענת לב-אדלר במשבר האישי והזוגי שחוותה, ובעקבותיו כתבה את הרומן רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", וחופרת בשאלת השאלות: האם יש סיכוי לאהבה בעידן של ריבוי, פיתויים ושינויים?

"הרפתקאות אולי יסכנו אותך, אבל הברור מאליו יהרוג אותך ואני לא רציתי למות כל כך מהר", אומרת גיבורת הרומן "כותבת ומוחקת אהבה". אז מה בין תשוקה ומוות, ומה בין קיבעון וקיפאון? או כפי שמנסחת זאת חוקרת הארוטיקה אסתר פרל: "האם נוכל להשיג לאורך זמן גם אהבה וגם תשוקה, גם ביטחון וגם הרפתקנות באותה מערכת יחסים? אנחנו רוצים גם להתכרבל וגם להשתגע, והכל עם אותו בנאדם. האם זה אפשרי?"

סוזן סרנדון בסרט "הנרקוד" אומרת ש"אנחנו מתחתנים כי אנחנו צריכים מישהו שיהיה עד לחיים שלנו". אבל מה קורה כאשר העד כבר לא מבחין בנו יותר? מה קורה כאשר הוא נרדם בשמירה? אם תשאלו את מארג' סימפסון היא תגיד ש"אהבה היא עניין למתבגרים ולזרים". הפסיכולוג סטיבן מיטשל קובע ש"כאשר יש יותר מדי קרבה אין מה להסתיר וכשאין מה להסתיר אין גם מה לחפש". וכמובן היה זה פרויד שקבע ש"באהבתם אין הם משתוקקים ובאשר תשוקתם שם, אין הם יכולים לאהוב". איך מתגברים על זה? איך נשארים נשואים ונשארים בחיים ואיך מצליחים להתאהב בכל יום מחדש במוכר ובידוע?

הרצאה סוחפת, מצחיקה, מעוררת מחשבה ורגשות עמוקים, מיועדת לזוגות, לחברות הכי טובות, לקהלים גדולים וקטנים. למי שמאמינים באהבה ולא רוצים לוותר עליה וגם למי שכמעט ויתרו ויגלו שהכול תלוי באופן בו אנחנו מצליחים להתאהב במה שיש, שוב ושוב, בכל יום מחדש. או כמו שאמר חניף קוריישי: "אני כבר לא צעיר ועוד לא זקן וצריך להחליט מה לעשות בשארית הזמן והתשוקה". כן – זה אפשרי. הסופרת והעיתונאית ענת לב-אדלר לקחה את הלימון ועשתה ממנו דוכן לימונדה, והיא עומדת לגלות לכם איך.

"אישה בעונת מעבר" – ההרצאה של ענת לב-אדלר

לצחוק, להזדהות, להתרגש, לגלות ולהבין שבהרצאה החדשה שלי, אני מדברת לא רק על עצמי, אלא גם עליך. והתגובות מזדהות ומחבקות, והקהל אוהב. 

וככה מתחילה ההרצאה, שהיא גם מצחיקה וגם נוגעת וגם אמיתית ואותנטית ולא מעגלת פינות ואומרת הכל בפרצוף, על הגיל הזה של אמצע החיים שבו אנחנו עוברים, ולא כל כך מבינים לאן: "קוראים לי ענת לב-אדלר, אני בת 53, פעם זה היה המשקל שלי ואין לי מושג מתי זה הפך להיות הגיל שלי, אבל זה קרה. מה שעוד קרה זה שהתחילו לקרוא לי גברת. זאת אומרת, הם קוראים, ואני שואלת את עצמי "סליחה, אתם מדברים אלי? ואז מתיישבת. מההלם. וגם כי כבר כואבות לי הברכיים".

ההרצאה מבוססת על תהליך כתיבתו של הרומן "אישה בעונת מעבר", שלקח 8 לי לכתוב במשך ארבע שנים ארוכות, ואיזה מזל שהקשבתי לבטן ונתתי לו להבשיל, כי תוך ימים ספורים מרגע צאתו לאור, הוא נכנס לרשימות רבי המכר והפך להיות שופר עבור נשים באמצע החיים, שחשות הזדהות מוחלטת עם אביגיל, גיבורת הספר, ואף כותבות לי "כולנו אביגיל".

כי סוף סוף יש רומן חשוף ומצחיק ונוגע ומרגש שמדבר על אישה כמונו, אישה בגיל שלנו, אישה שעוברת את מה שאנחנו עוברות אבל לא תמיד מדברות ומשתפות את הדברים. אז הגיע הזמן לשתף.

"אין לי אסטרוגן, אבל יש לי אקדח", אומרת אביגיל, שעל הכתפיים המבוהלות שלה הנחתי את כל האובדנים של גיל חמישים, כי כתיבה, כתיבה היא תהליך תרפויטי שעוזר לנו לעבד בעין את כל האובדנים שלנו באלף. ואוהו, כמה שאנחנו מעבדות ומאבדות בגיל הזה. את ההורמונים, את המחזור החודשי, את הריסים, את השיער שנושר כמו דפים מלוח שנה, את מצב הרוח ושלא נדבר על החשק המיני. אם מישהו יודע לאן הוא נעלם, שיגיד לו שהתקשר, התגעגעתי. ולא רק אני התגעגעתי, גם הזוגיות, הזוגיות המקרטעת וארוכת השנים שפעם הייתה נעל סטילטו שחורה שבעזרתה קרענו את רחבת הריקודים של החיים היום היא נעל בית מעוכה, משובצת כמו של קיפי עם תלתלים של אבק מתחת לספה. ברור תלתלים של אבק, מה חשבת, תלתלים על הראש? פעם היה לי שיער של פרסומת לפנטן, כי ככה זה עירקיות, מגיעות עם שיער בכל מקום. היום השיער שלי נושר כמו דפים מלוח שנה. ואתם יודעים מה עוצר נשירה? רק דבר אחד עוצר נשירה – הריצפה.

"ברוכים הבאים לשנת השמיטה שלי, השנה שבה הכל נשמט ממני, ההורמונים, הגוף, המחזור, האהבות, הילדים, הסנטרים המרובים, צידי העיניים, החלומות", ככה אומרת אביגיל, בשם כולנו. אז איזה מזל שהגיעה אביגיל, המצחיקה, השפיצית, החכמה, שהולכת עד הסוף, כי היא באמת הצליחה לגרד אותי מהריצפה ולעזור לי לדבר בהומור, בפתיחות ואומרים שגם באומץ על מה שקורה לנו בגיל הזה, גיל חמישים ואילך, גיל המעבר – לאן בדיוק אנחנו עוברות? כי אם גיל 40 הוא משבר של הנפש, שבו אנחנו עוצרות הכל ומכריזו "עכשיו אני, עכשיו תורי", ומבינות שעוד מעט תיק התרופות יהיה יותר גדול מתיק האיפור, אז גיל 50 הוא לגמרי משבר של הגוף, שמתרוקן מעצמו וצריך להתמלא מחדש, ממש כמו הבית אחרי שהילדים עוזבים ואנחנו נשארים בו כשהשתיקה נמתחת בינינו כמו כביסה על חבל.

ובדיוק על זה הספר החדש, ובדיוק בגלל זה הוא גם הפך להיות רב מכר מיד כשראה אור ואף התייצב בראש רשימות רבי המכר – כי הוא מדבר על מה שכולנו חוות וחווים. וההפתעה, ההפתעה שלי בספר הזה שחיכיתי לו 8 שנים – היא הקוראים הגברים, שמגיעים גם להרצאות, ושאומרים לי שבזכותו הם מבינים טוב יותר אותנו ואת עצמם.

להזמנת ההרצאה, צרי קשר דרך "בואי נדבר" באתר. אביגיל ואני נגיע עד אליך, לסלון הבית למפגש עם החברות, לספרייה העירונית, למקום העבודה או לזום.