"אביגיל, את לא האישה היחידה בעולם שפוחדת מהגיל הזה שבו הכול נשמט מאיתנו, אבל תראי לאן זה הביא אותך: להיות תלויה באהבת הנעורים שמייקי מזריק לך, לשכב איתו בבית אבות, להצטלם בעירום באוטובוס, לישון במיטה אחת עם הפסיכולוגית שלך, ומה השיגעון הבא?"
"אני לא פוחדת מגיל 50. אני פוחדת שלא אצליח יותר להתרגש".

אז מה עובר על אביגיל, הגיבורה של #אישהבעונתמעבר שכבר נכנס ללב לכל כך הרבה קוראות: אוהו. גיל המעבר שוטף אותה; מייקי, המאהב שהוא גם האקס המיתולוגי שלה, כבר לא בדיוק שלה (זה לא ספוילר, זו השורה הראשונה בספר); הילדים תכף עוזבים את הבית; ההורמונים נוטשים את הגוף; בזמן שהיא מעצבת בתים של אחרים, החיים שלה מתפרקים. ואם כל זה לא מספיק — היא נענית להצעה מתוכנית ריאליטי לגור באוטובוס בקיבוץ בעמק הירדן, לא לפני שהיא מאשפזת את עצמה בבית דיור מוגן יוקרתי, שם היא שוברת את כל החוקים. הכי רחוק מהיומיום הבורגני המתערער שלה, במרחבים המתעתעים שבהם גוף נשי מתבגר עדיין מתעקש לפעפע תשוקה ותפקידים מסורתיים של אמא ושל רעיה לא כופים את עצמם עליה - יש לה הזדמנות להתעמת עם שקרים ושברים ולהחליט איך היא ממשיכה אל עבר מה שנדמה לה שהוא "שארית החיים."  

ארבע שנים אני הייתי אביגיל. ארבע שנים כתבתי אותה בלי נשימה, בהתפרצויות של צחוק ובכי, עימתתי אותה עם הכאבים והאובדנים של גיל 50, עם ההתבגרות האכזרית ועם פנטזיית הנעורים האכזרית ממנה, עד שבסוף שתינו הבנו שכאלה אנחנו: רוצות הכול, עייפות מהכול, חכמות ומפוכחות, סקסיות מאוד, נוגעות ללב, פוחדות להזדקן ומצחיקות עד בלי די.
ועכשיו, הספר כבר בעולם, מחכה לכן בחנויות הספרים וגם באתר הדיגיטלי "עברית" ואפשר לקנות אותו גם כאן בלחיצה על הלינק

                                                                 

 

"אישה בעונת מעבר" הוא רומן פסיכולוגי אמיץ שכתוב בעברית יפהפייה, מהולה בהתפרצויות של הומור חסר מעצורים, שיגרום לכל אישה לבכות ולצחוק, להזדהות ולשאול את עצמנו שאלות נוקבות. הקריאה בו מעמתת אותנו עם ההתבגרות האכזרית של אמצע החיים ועם פנטזיית הנעורים האכזרית ממנה, ועוזרת לנו להבין שכאלו אנחנו: חכמות ומפוכחות להחריד, סקסיות, נוגעות ללב, רוצות הכול, עייפות מהכול, פוחדות להזדקן ומצחיקות עד בלי די.  

כל מי שהכניסה ללב את #כותבת_ומוחקת_אהבה היא עכשיו הכי #אישה_בעונת_מעבר  

״הארץ״ 26.3.22  

לינק לכתבה המלאה

״לאשה״ 26.7.21

ניתוח מחמם לב,של ד"ר מיה טבת-דיין:

אני עוסקת בגיל הזה כבר זמן מה וגם בדיוק כותבת על כך משהו - הגיל השקוף של נשים, שבשום מקום לא מדברים עליו. כלומר, כן נלחמים בו מלחמת חורמה בניתוחים פלסטיים מסוגים שונים, אבל בכל שאר הנושאים: חרושת שמועות והכחשות ובעיקר שתיקה.

הגיל הזה לא סקסי לקולנוע. לא סקסי לדוגמנות. בסרטי פורנו הוא נחשב קטגוריה קינקית. למרות שאם הייתי רוצה להניח ראש על מישהי, או לבקש עצה או להבין משהו על החיים או סתם שיהיה לי מעניין ועמוק, לא הייתי פונה למישהי צעירה יותר.

והנה ענת לב אדלר מעיזה לכתוב על זה ספר. הגיבורה שלה בת חמישים ושוברת את כל מסכת השתיקה סביב הגוף והנפש של הגיל הזה. מתעקשת לחיות ולהישאר במרכז הבמה. לא לזוז אל המחוזות השקופים שהתרבות והחברה היום מייעדים לה. ולי. ולכולנו.

לקרוא תיגר על כך זה מעשה פמיניסטי. לשים את בת החמישים הזאת שהחיים כמעט קימפרסו אותה בשל המספר בלבד, זה פמיניסטי. וענת לב אדלר שכבר עשרים שנה עוסקת מאחורי הקלעים ולפניהם בהצלת נשים- פשוטו כמשמעו - ממעגלים של אלימות ובזכויות נשים, עושה את המעשה הפמיניסטי הזה כמו שאנחנו נושמות אוויר. ועוד לפני שקראתי אני בטוחה שהספר הזה לא רק חכם אלא גם מאוד כיפי. ובלי קשר אני מאוד מאוד אוהבת אותה. כי היא אחת המורות הראשיות שלי לחסד.

ועכשיו הוא מחכה לכם. אישה בעונת מעבר. לא בגיל מעבר - ביטוי דוחה שבעצמו עושה פשע לתודעה. הגיע הזמן לסגל שפה חדשה, סיפור חדש.

גלי חום - רון בן נון:

השבוע קראתי את "אישה בעונת מעבר", החדש של ענת לב-אדלר, מחברת הלהיט העצום "כותבת ומוחקת אהבה". בלי להגזים אפשר לומר שזה הספר שסצנת הספרות הנשית והרומנטית חיכתה לו בנשימה עצורה, והוא אכן עומד בציפיות לגמרי. האישה בעונת המעבר היא אביגיל, מעצבת פנים מצליחה, שמגיעה לגיל 50 הכה מאיים עם בעל אוהב (איתן, שהיא קוראת לו ברוב חן "איתנים"), בן שתיכף מתגייס לצבא (מי אמר תסמונת הקן המתרוקן ולא קיבל), בת מתבגרת יפהפייה (שנראית כמו שאביגיל נראתה בגילה – עוד שכבה של תסביך לערמה הולכת ומתגבהת) והכי מורכב – מייקי, המאהב, שהיה האהוב הראשון שלה וחזר לחייה לפני ארבע שנים כדי להרטיט ולהסעיר אות עולמה מחדש. 

אבל עכשיו המאהב נפרד מאשתו ובאבחנה מדויקת וחודרת, לב-אדלר מסמנת את הנקודה של ערעור היחסים ויציאתם מהאיזון הקדוש, שכל כך חשוב וקריטי במצבים האלה – וזה לא ספוילר, הכל קורה ממש בפסקאות הראשונות של העלילה המהודקת. מה עוד קורה שם? למשל, אביגיל מצטלמת לתוכנית דוקו-ריאליטי שמחייבת אותה לעבור זמנית למגורים באוטובוס בצפון, ופרויקט השיפוצים הנוכחי שלה מסתבך מול משקיעים זרים מעצבנים מבלגיה, בתור התחלה.

היופי של "אישה בעונת מעבר" נמצא בביטחון שצברה לב-אדלר בעקבות ההצלחה האדירה של יצירת הביכורים שלה, וזה ניכר בעיקר בשפה המרשימה והמגוונת: לפעמים היא בוטה וחסרת מעצורים, לפעמים מאופקת ומתוקה, לפעמים רגשית ומתפרצת – ותמיד משלבת גבוה ונמוך בברק ייחודי והופכת את כל המצבים האלה של אמצע החיים, שכל אחד עובר, לכל כך חד פעמיים ונוגעים ללב.... להמשך לחצי כאן

 

אישה בעונת מעבר - מועדון התרבות של חגית:

״אני לא פוחדת להזדקן, אני פוחדת שלא אצליח יותר להתרגש״ לאחרונה יוצא לי הרבה לחשוב על המושג הזה שאני אפילו מפחדת לבטא אותו בקול שנקרא: “גיל המעבר”.
אני זוכרת את אמא שלי בתקופה הזאת שוכבת על הספה בסלון עם מלא מגבות סביבה כשהיא נוטפת זיעה קרה והיא מנסה להתמודד עם הדבר הזה שנקרא “גלי חום”.
אמא שלי כשלעצמה טוענת שלא היה ולא נברא, היא עברה את זה בקלות והיא לא זוכרת דרמות מיותרות אבל אני דווקא זוכרת שהיא עברה את זה קשה מאד מכל בחינה אפשרית.
בעוד חודשיים בדיוק אני חוגגת יום הולדת 50 ועל אף שמנטלית אני תקועה בגיל ההתבגרות ובשנות השמונים, מבחינה פיזית, לגוף שלי יש חיים משלו ויותר מכל אני מפחדת שהוא יבגוד בי, יפסיק לתפקד, יעמיד אותי באתגרים שאני לא אדע איך להתמודד איתם, ובעיקר יש לי פחד מהלא נודע (מי אמר ברוך שלא עשני אישה וצדק?)... להמשך לחצי כאן

רוצה גם את הספר עד אליך?

          

"אישה בעונת מעבר" – ההרצאה של ענת לב-אדלר

לצחוק, להזדהות, להתרגש, לגלות ולהבין שבהרצאה החדשה שלי, אני מדברת לא רק על עצמי, אלא גם עליך. והתגובות מזדהות ומחבקות, והקהל אוהב. 

וככה מתחילה ההרצאה, שהיא גם מצחיקה וגם נוגעת וגם אמיתית ואותנטית ולא מעגלת פינות ואומרת הכל בפרצוף, על הגיל הזה של אמצע החיים שבו אנחנו עוברים, ולא כל כך מבינים לאן: "קוראים לי ענת לב-אדלר, אני בת 53, פעם זה היה המשקל שלי ואין לי מושג מתי זה הפך להיות הגיל שלי, אבל זה קרה. מה שעוד קרה זה שהתחילו לקרוא לי גברת. זאת אומרת, הם קוראים, ואני שואלת את עצמי "סליחה, אתם מדברים אלי? ואז מתיישבת. מההלם. וגם כי כבר כואבות לי הברכיים".

ההרצאה מבוססת על תהליך כתיבתו של הרומן "אישה בעונת מעבר", שלקח 8 לי לכתוב במשך ארבע שנים ארוכות, ואיזה מזל שהקשבתי לבטן ונתתי לו להבשיל, כי תוך ימים ספורים מרגע צאתו לאור, הוא נכנס לרשימות רבי המכר והפך להיות שופר עבור נשים באמצע החיים, שחשות הזדהות מוחלטת עם אביגיל, גיבורת הספר, ואף כותבות לי "כולנו אביגיל".

כי סוף סוף יש רומן חשוף ומצחיק ונוגע ומרגש שמדבר על אישה כמונו, אישה בגיל שלנו, אישה שעוברת את מה שאנחנו עוברות אבל לא תמיד מדברות ומשתפות את הדברים. אז הגיע הזמן לשתף.

"אין לי אסטרוגן, אבל יש לי אקדח", אומרת אביגיל, שעל הכתפיים המבוהלות שלה הנחתי את כל האובדנים של גיל חמישים, כי כתיבה, כתיבה היא תהליך תרפויטי שעוזר לנו לעבד בעין את כל האובדנים שלנו באלף. ואוהו, כמה שאנחנו מעבדות ומאבדות בגיל הזה. את ההורמונים, את המחזור החודשי, את הריסים, את השיער שנושר כמו דפים מלוח שנה, את מצב הרוח ושלא נדבר על החשק המיני. אם מישהו יודע לאן הוא נעלם, שיגיד לו שהתקשר, התגעגעתי. ולא רק אני התגעגעתי, גם הזוגיות, הזוגיות המקרטעת וארוכת השנים שפעם הייתה נעל סטילטו שחורה שבעזרתה קרענו את רחבת הריקודים של החיים היום היא נעל בית מעוכה, משובצת כמו של קיפי עם תלתלים של אבק מתחת לספה. ברור תלתלים של אבק, מה חשבת, תלתלים על הראש? פעם היה לי שיער של פרסומת לפנטן, כי ככה זה עירקיות, מגיעות עם שיער בכל מקום. היום השיער שלי נושר כמו דפים מלוח שנה. ואתם יודעים מה עוצר נשירה? רק דבר אחד עוצר נשירה – הריצפה.

"ברוכים הבאים לשנת השמיטה שלי, השנה שבה הכל נשמט ממני, ההורמונים, הגוף, המחזור, האהבות, הילדים, הסנטרים המרובים, צידי העיניים, החלומות", ככה אומרת אביגיל, בשם כולנו. אז איזה מזל שהגיעה אביגיל, המצחיקה, השפיצית, החכמה, שהולכת עד הסוף, כי היא באמת הצליחה לגרד אותי מהריצפה ולעזור לי לדבר בהומור, בפתיחות ואומרים שגם באומץ על מה שקורה לנו בגיל הזה, גיל חמישים ואילך, גיל המעבר – לאן בדיוק אנחנו עוברות? כי אם גיל 40 הוא משבר של הנפש, שבו אנחנו עוצרות הכל ומכריזו "עכשיו אני, עכשיו תורי", ומבינות שעוד מעט תיק התרופות יהיה יותר גדול מתיק האיפור, אז גיל 50 הוא לגמרי משבר של הגוף, שמתרוקן מעצמו וצריך להתמלא מחדש, ממש כמו הבית אחרי שהילדים עוזבים ואנחנו נשארים בו כשהשתיקה נמתחת בינינו כמו כביסה על חבל.

ובדיוק על זה הספר החדש, ובדיוק בגלל זה הוא גם הפך להיות רב מכר מיד כשראה אור ואף התייצב בראש רשימות רבי המכר – כי הוא מדבר על מה שכולנו חוות וחווים. וההפתעה, ההפתעה שלי בספר הזה שחיכיתי לו 8 שנים – היא הקוראים הגברים, שמגיעים גם להרצאות, ושאומרים לי שבזכותו הם מבינים טוב יותר אותנו ואת עצמם.

להזמנת ההרצאה, צרי קשר דרך "בואי נדבר" באתר. אביגיל ואני נגיע עד אליך, לסלון הבית למפגש עם החברות, לספרייה העירונית, למקום העבודה או לזום.